לפני כשנה התחלתי לערוך ערבי הגות בהם השתתפו אנשים מהלשכה שלי ולשכות אחרות. אני מביא לכאן ביוגראפיה קצרה של אח שעבר מן העולם שאת מאמריו קראנו בערבים הראשונים
דמותו של האח המכובד ג'י. אס. אם. ווארד נותרה בצללים עד לאחרונה כאשר את הפרטים הבאים שנציג לפניכם אנו חבים לאח אנטוני אר. בייקר שליקט את המידע בכל מקום שידו הייתה משגת לכדי יצירת מאמר רחב מאוד אותו ניתן למצוא ב AQC האחרון.
אני רוצה להודות כאן לאחינו דן דורון שעזר וסיכם את החומר מתוך המאמר הנ"ל ואפשר לנו להציץ הצצה חטופה אל תוך חייו של האיש המיוחד הזה.
ווארד נולד בבּליז שבהונדורס הבריטית ב-22.12.1885. אביו, הרברט סמואל ווארד, שהיה כומר (כמו אביו שלו לפניו) פגש את אימו של ג'והן ששהתה במקום כחלק ממשלחת מסיונרית. המשפחה נותרה בבליז עד 1888 כאשר האב משמש כרקטור בכנסייה. עם חזרתה של המשפחה לאנגליה נעשה האב רקטור בכנסיית סט. אנדרו בפולהאם עד 1893, עת הפך למפקח מחוזי של לסטרשיר ורוּטלאנד. בשנת 1897 עבר האב ללונדון, בה נשאר עד 1917. ניתן לראות שכבר בגיל צעיר, חייו של ווארד היו מלאי תהפוכות. למרות שלא נכתב על כך בשום מקום אחר, כאדם שחווה מעברים רבים במהלך חייו, אני מאמין שמעברים אלו היו שפתחו את סקרנותו של ווארד הצעיר וסיפקו לו מרחב יריעה גדול מזה של אחרים בני דורו.
ווארד עצמו המשיך לעבור ממקום למקום בהתאם לצרכי משרתו.
אנו יודעים למד בפאבליק סקול בקלארקנוֶול (לונדון) עליו אמר ווארד "הנאמנות שיש לתלמיד בבית ספר עממי לבית ספרו. הוא גאה במורשת ומרגיש שזוהי חובתו לא לאכזב את בית ספרו בעשותו כל מה שיעמוד בניגוד למורשת אותה קיבל" לאחר מכן עבר לבית ספר למסחר. למרות אופיו המרדני זכה ווארד במלגה פתוחה לקיימברידג' ולמד היסטוריה החל משנת 1905. את ה A.B קיבל בשנת 1908 אך את התואר השני קיבל רק ב 1925.
היה זה ב 1906 בו התקדש ווארד לבנייה החופשית בשלכת Isaac Newton University מס. 859 לאחר אישור מיוחד שקיבל והוא בן 20 שנים בלבד. שנה לאחר מכן הועלה לדרגת ארון הברית.
1908 הייתה השנה בו נישא לראשונה. הכלה הייתה בת דודתו אלינור קארולין לנקסטר ושנה לאחר מכן נולדה להם בתם הראשונה.
בין 1908 ל 1914 עבד כמנהל בתי ספר בשפילד, שלוש שנים לפני כן עזב את לשכתו בקיימברידג'.
בסוף 1914 בה עבר לבורמה, מקום שישפיע על הלך חייו ועל תפיסתו המסונית. שנה לאחר שהגיע, ב 1915, הצטרף ללשכה ברנגון שם גם לימד בבית ספר לבנים וביקר בלשכות רבות שם ובהודו.
בבורמה בה גילה התעניינות שתמשך כל חייו לדתות ופילוסופיות מזרחיות, אהבה שתתבטא באופן מובהק גם בעבודותיו המסוניות.
אך החיים בבורמה לא נמשכו על מי מנוחות, בשנת 1916 קיבל ידיעה על מותו של אחיו הצעיר במלחמה וידעה זו יחד עם חוסר אהבתו לקולוניאליזם הבריטי (שהגיע לשיא בהחלפת מילים קשות מאוד בינו לבין לורד קיטצ'נר עקב סירוב הצבא הבריטי ליצור חטיבות מעורבות בריטיות-בורמזיות) הביא אותו להחלטה שהגיע הזמן לחזור לאנגליה.
בשנת 1918 נעשה מנהל מחלקת המידע של איגוד התעשיות הבריטיות. ובאותו הזמן היה מבקר רצוי בלשכות רבות. הוא היה אח מייסד בלשכה בלונדון ובהיכל סטאנדרד בלונדון ומילא בהם את כל המשרות. ווארד נחשב למחזיק בדעות גנוסטיות והיה מומחה בריטואלים השונים ובמיוחד בדרגות התנ"כיות.
בשנת 1926 איבד ווארד את אשתו למחלה אך נישא בשנית שנה לאחר מכן.
ב1930 עזב ווארד את עבודתו ובאותו הזמן פרש מלשכת רנגון וגם מלשכתו והקים יחד עם 5 אחרים ארגון דתי בשם Confraternity of Christ the King . הייתה זו מעין קומונה דתית בה היו הוא ואשתו האב והאם הרוחניים. ווארד עשה שימוש בידע הרב שהיה לו על הבנייה ועל התחום האיזוטרי וצלל אל תוך חקר האוקולטיזם על זרמיו השונים. את הכנסייה קידש הבישוף של סנט אולבן בפבר ב1931. 3 שנים מאוחר יותר סרב הבישוף לחדש את אישורו וכתוצאה מכך פנה ווארד לכנסיה אפריקנית עצמאית, בה נעשה כומר ושלושה ימים מאוחר יותר קודש כבישופ בה. טקסים אלה נחשבו ללא-שרירים ולכן קודש מחדש ככומר ב- Orthodox Catolic Church of England חודש לאחר מכן ושוב הוכתר כבישופ. בדצמבר 1938 נפטר ראש הכנסיה הזו וווארד החליף אותו. בשנת 1941 הכיר בו משרד העבודה האנגלי כמוסד דתי מוכר, שאנשיו פטורים מגיוס. בשנת 1945 הייתה שערורייה ציבורית סביב הארגון שלו וווארד עבר לקפריסין, שם נפטר בשנת 1949.
לאורך חייו המסוניים כתב ווארד ספרים רבים בהם נשזרה דעתו שהבנייה החופשית היא ממשיכת דרכם של המסטריות העתיקות, שהסמלים וסימנים של הבנייה נשאבו מטקסי חניכה שבטיים ושהבונים החופשים כעסוקים בחיפוש רוחני מיסטי.
ניתן לראות בצורה יפיפייה כיצד ווארד מקשר בין הרעיונות הללו כבר בפרק הראשון של המאמר שלפנינו. ווארד מתחיל מהמשפט הראשון לחבר בין הפילוסופיות אותן למד וטקס הפתיחה של הלשכה. שפתו של ווארד ציורית וסוחפת והוא אינו חוסך בדרמטיות בכדי להצית את הדמיון של הקורא ולהעביר אותו קריאה חוויתית.
דעות אלו הפכו אותו ללא פופולארי בהיררכיה המסונית ולשכות המחקר אך דווקא מחשבה זו שהייתה מחוץ לרם המקובל הפכה אותו לדמות מעניינת שרבים ביקשו לשמוע את דעתה.
ווארד טען "שהאדם בהיותו מוגבל, לא יכול להבין את הלא מוגבל אך, בשל הניצוץ האלוהי הבוער בו הוא חש בפרידה ובאבדן ובכדי לתקן את התחושות הקשות הללו הוא מתחיל במסע."
המסע הזה עליו ווארד מדבר הוא המסע הרוחני שחלק מהותי ממנו נעשה, לדעתו, בבנייה החופשית.
שלושת ספרי הדרגות שכתב היו פופולאריים מאוד כשיצאו ונותרו בדפוס עד היום.
ווארד נחשב לאיש אשכולות גם מחוץ ללשכה. הוא היה סופר, משורר, היסטוריון ופילוסוף, מיסטיקן ואומן באיסוף מידע וריגול, כומר, מורה ומנהיג כת.
מחוץ לעבודתו המסונית והמיסטית הוא היה חבר Royal economy society, Royal anthropological institute, Royal History society, Royal statistic society, Royal Asiatic Society.
ווארד היה דמות גדולה מהחיים, צבעונית, כריזמתית ואקצנטרית. חייו מלאי התהפוכות והפעילות גרמו גם לאח אנטוני שערך את המחקר על חייו של ווארד לחשוב שמדובר במפעל חיים של שלושה אנשים.
פרסם תגובה