מהדורה אחרונה – הבלוג

קינג קונג הגיע לקולנוע. אני שוקל לעשות ביקורת מבלי לראותו.
מה אפשר להגיד על סרט בן שלוש שעות בו העלילה סובבת קוף עצום המגיע מאי, עליו חיים עדיין דינוזאורים וחרקי ענק?
בגודזילה, אסון קולנועי משעשע, יש סיבה לגודל של כל היצורים האלו – ניסויים של הצרפתונים בפצצות אטום.
כאן, התירוץ יהיה, כמובן, אי מבודד ששמר על חיי קדם.
אלא שלא היו קופים ענקיים בעולם העתיק, נכון יותר לומר בעולם הפרהיסטורי.
אבל נעזוב את הנקודות הללו, אני לא אוהב אותן כי זו לא ביקורת לגיטימית (התעסקות בזוטות, הכוונה).

קינג קונג הוא סיפור קצר על תופעת טבע חריגה הנחטפת מהעולם שלה ומובאת לעולם המודרני, זאת כדי לעשות רווח קל, כדי לעשות שימוש בחריג ובשונה, לנסות להשתלט על הטבע ולביית אותו.
קינג קוג משתולל ברחבי ניו יורק וגורם לנזק נוראי ולבסוף נהרג.
הוא לא ביקש להגיע לכאן וכאשר פעם בדרך בא היה רגיל לפעול, החליטו אלו שהיו אחראים על נוכחותו לחסל אותו.
אתם רואים את האמירה החברתית?
אחלה, האם יש צורך ביותר משעה וחצי לספר את הסיפור?
כמובן שלא.

אז למה פיטר "ההוביט" ג'קסון החליט שהוא חייב להשתמש בשלוש שעות לעשות את זה?
לפני כמה זמן כתב וורן אליס שבעבר, סדרות טלוויזיה היו בנות 24 דקות.
24 דקות לספר סיפור שלם, מותר שהסיפור ימשיך בשבוע הבא, אבל הסיפור צריך להיות מלא מספיק על מנת לספק את המנה השבועית של הצופים.
כיום, נראה שאם סדרה אינה בת 45 דקות עד שעה היא לא נחשבת. יש כאן מקום לדיון אבל אין ספק שכאשר עומדת מולך החלטה של עמידה בזמנים, הסיפור חייב להיות ממוקד יותר ומהיר יותר.
האם אנחנו רואים את אותה הבעיה בקולנוע? האם כדי להצדיק את השימוש בטכנולוגיה יקרה יש צורך להציג אותה במשך דקות ארוכות? דקות הבאות על חשבון הצופה?
בסרטים רבים נדמה שהאפקטים מופיעים כדי לטשטש את העובדה שהעלילה דלה, האם לא יהיה זה צודק יותר להתמקד עלילה ולא לנסות למרוח אותה? אם יוצר כתב עלילה שאורכה שעה וחצי, איזו סיבה יש למתוח את העלילה? הרי ברגע שהזמן הורחב, יש צורך למלא אותו באירועים חזותיים. קולנוע אינו שווה בערכו לספרות.
בעוד שבספר ניתן להתעמק במחשבותיה של דמות, סרט דורש פעולה המציגה את הלך רוחה – תמונה מהירה יותר ממילים, לכן לספר מותר לעשות דברים שלקולנוע אסור.

פיטר ג'קסון מאוהב ברעיון ה DVD, הוא מאוהב בעובדה שכעת אפשר להוציא סרט אחד לקונוע, וסרט אחר ושונה לקולנוע הביתי.
אני מודה שגרסת "שר הטבעות" שבביתי היא גרסת הבמאי. אך אני לא חוטא לדברי – שר הטבעות הוא אפוס עצום וארוך (עד כאב) התוספות שנעשו ב DVD עדיין רחוקות מכמות החומר הכתוב שיש בספר, מכמות האירועים (השוליים לעיתים) המתרחשים בעלילה שכתב טולקין.
המחשבה על אורך גרסת הבמאי של קינג קונג מעוררת בי חשש עמוק. הפרק הארוך ביותר של שר הטבעות הוא השלישי העומד על 3 שעות וארבעים דקות. למרות האורך המיותר ולמרות 20 דקות של סיומים, עדיין עומד הסרט בהצמדות לעלילה עם תוכן.
קינג קונג עלול להגיע גם הוא ל4 שעות אך מה כבר אפשר יהיה להכניס לתוכו?
פיתוח דמות של קונג? אולי את התמונות הגנוזות של ניסיון התעלסות של הקוף והאישה? עוד מפלצת לוחמנית אולי? או פלישת חייזרים?

לכל מדים הכוח שלו והחולשות שלו, יש צורך להבין את אלו לפני שמנסים להמציא את הגלגל מחדש ולגבי אותו גלגל – אולי מישהו יפסיק לשחזר אותו ויתחיל להמציא כל תחבורה חדש?

אגב, פוסטמודרניזם הוא מונח באדריכלות.
משם זה הגיע, אולי צריך להשאיר אותו שם?

פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך

• כתבות במאקו
• תערוכה…מעניינת
• ככה פותחים מלון
• איך עושה קוויקסילבר? – התקנה והגדרות