(לקריאת החלק הראשון של סדרת המאמרים הזו)
שימוש נכון בפירוטכניקה
תוכנות כמו Power Point של מייקרוסופט ו-Keynote (המדהימה) של אפל הן כלים מצוינים שיכולים להחיות כל הרצאה ולהוסיף את ה"פלפל" הנדרש. זהו כלי חזותי, הוא מרשים ויוצר תנועה שתעורר את החברה הישנוניים מאחור.
יחד עם זאת, מצגת טובה לא מבטיחה שההרצאה תהייה טובה, זכרו שהתוכן הוא החשוב ולא משנה כמה תמונות חדות ובהירות, כמה גראפים מדהימים וכמה אפקטים של מעברים תכניסו אל תוך המצגת, אם ההרצאה שלכם לא תכיל תוכן אמיתי, הפירוטכניקה סביבכם רק תדגיש עד כמה ההרצאה גרועה. לכן, אני מניח שעקבתם אחרי כל מה שכתבתי פה עד כה והכנתם את ההרצאה שלכם כראוי וכעת נוכל לבחון כיצד בונים מצגת טובה.
המצגת הטובה ביותר שראיתי בחיי נעשתה ע"י גיא קוואסקי. גיא היה "מטיף" של אפל – אדם שתפקידו ליצור התלהבות סביב מוצרים חדשים וסביב החברה עצמה. כיום גיא מנהל חברה שעוסקת באיתור ומימון מיזמים עסקיים. גיא הוא גם כותב טורים ב"Entrepreneur Magazine" ואף כתב ספר בשם "אומנות ההתחלה" ("Art of the Start") שהוא אחד מהספרים החשובים ביותר לכל מי שמתחיל במיזמים חדשים, בכל תחום.
ההרצאה שצפיתי בה עסקה בנושא של הספר ועברה על השלבים השונים של בניית חברה או מוצר. חלק מההרצאה עסק בנוסחה של גיא ליצירת מצגת טובה וכאן הציג גיא את המנוע האישי שלי שהוא מכנה 10/20/30.
הרעיון פשוט:
• 10 – שקופיות להצגה
• 20 – זמן ההרצאה
• 30 – גודל הגופן (פונט)
את נוסחת הקסם הזו מצמיד גיא להרצאות שמטרתן השגת מימון לפרויקטים עסקיים.
אם זו מטרת ההרצאה שלכם: מכירה (לא משנה כרגע למי ומה המוצר) אין ספק שהנוסחה מושלמת.
לעומת זאת, אם המטרה היא אחרת ניתן להתייחס לשני החלקים הראשונים של הנוסחה כערכים יחסיים – אם יש לכם הרצאה של 40 דקות, הכינו 20 שקופיות. יש לכם הרצאה של 10 דקות, הכינו 5 שקופיות.
את גדול הגופן אל תשנו. 30 נקודות הוא גופן קריא וברור גם לחברה מבוגרים יותר או אנשים בעלי קשיי ראייה מסוימים. חשוב יותר, גופן בגודל הזה ימנע מכם למלא את השקופית שלכם בהמון טקסט, זכרו – המצגת מלווה את ההרצאה שלכם, היא לא אמורה להעביר את ההרצאה שלכם.
באופן אישי, אני אוהב מינימליזם כך שאני נשאר על יחס נמוך יותר של שקופיות, כאשר אני נשען על מבנה קבוע בסיסי ומוסיף את מה שאני חייב כדי להציג באופן חזותי נקודות עליהן אני מדבר. חשוב להדגיש שאני לא חוצה את יחס השקופיות-זמן שגיא הציג מאחר ומצאתי שזהו יחס שפשוט עובד.
אז איך נראית המצגת ואין נראות השקופיות?
בהמשך לכל מה שכתבתי עד כה, זו הדרך בה אני מרכיב את סדר המצגת:
- כותרת - היא כוללת את שם ההרצאה, את שמי ואת האימייל שלי (ואת הטלפון, אם אני מרצה בפני קבוצה שאני מעוניין שיהיה לה את הטלפון שלי)
- הצגת הנושא – המצגת שלי מלווה את ההרצאה שלי ולכן השקופית הבאה מציגה את הנושא עצמו כאשר אני בוחר שניים או שלושה משפטים חשובים מתוך ההסבר שלי ומציב אותם בשקופית, על מנת להדגיש אותם.
- הצגת ההרצאה – ממשיך ללוות את ההרצאה. השקופית הבאה מתמקדת בשניים או שלושה משפטים מההסבר שלי על הנושא אליו אתייחס בהרצאה.
- גוף ההרצאה – לרוב יהיו אלו כחמש שקופיות המציגות את נקודות הציון שלי בהרצאה. כתבתי על נקודות הציון האלו בחלק הראשון של סדרת הכתבות הזו ושימוש בהם במצגת גם יוסיף את הגוון החזותי שאנחנו רוצים ממצגת, ידגיש את הרעיונות שאנחנו מדברים עליהם בכל נקודת ציון ויעזור לנו לא לאבד את הדרך
- סיכום – לפני סיום, אני מוסיף שקופית ובה נקודות אחרונות, רעיונות שאני רוצה שאנשים בהרצאה יעזבו איתם ואולי ציטטה הנראית מתאימה
- סיום – שקופית הסיום שוב כוללת את שמי ופרטי התקשרות ומשהו בסגנון "ליצירת קשר" או "פרטים נוספים". אני עושה זאת כי בעוד שהשקופית הראשונה מתחלפת די מהר, השקופית האחרונה יכולה להישאר על המסך עד שאנשים מפנים את החדר.
הדבר שאני מייחס לו חשיבות רבה היא הצורה של השקופיות עצמן.
חשוב מאוד שכל שקופית תהייה דומה במבנה שלה לשקופיות אחרות. סממן כלשהו שיביא לתחושת המשכיות. אם יש לכם לוגו תוכלו לשים אותו בפינה העליונה הימנית או השמאלית, תלוי בצורתו וסגנונו. ניתן לנצל את שאר חלקה העליון של השקופית לכתיבת כותרת לשקופית, לחלופין ניתן להשאירה ריקה.
לאחר מכן, בשאר החלל שנותר לכם הקפידו שהמקום בו הטקסט מופיע יהיה תמיד אותו המקום ואם יש תמונות המופיעות בתוך החלל, דאגו שגם להן יהיה מקום קבוע.
דוגמה לשקופית שחלקה עליון מכיל לוגו
הדבר האחרון שמרכיב את השקופית והמצגת, הוא אפקט המעבר.
במצגת טובה יש צורך לעבור בין שקופית לשקופית בצורה נאה ונעימה לעין. יש היום עשרות אפקטים שונים שניתן לעשות. דו-ממדיים ותלת ממדיים. מה שעלינו לזכור הוא לעשות שימוש באפקט שישרת את המטרה.
במצגת שהכנתי עבור הרצאה על הקומיקס "מאוס" שעוסק בנושא השואה, בחרתי לעשות שימוש באפקט מעבר של "דפדוף". כל פעם שעברתי שקופית נראה כאילו אני מדפדף לעמוד הבא. הסיבה? נכון מאוד, מדובר בקומיקס. המעברים היחידים שלא היו בסגנון הדפדוף היו המעברים הראשונים אשר היו דרמטיים יותר ומטרתם הייתה להכניס את הצופים להלך הרוח של התקופה עליה כותב הקומיקס – מלחמת העולם השנייה והשואה.
בהרצאה אחרת שנעשתה לפני משרד החינוך המעברים היו בצורה של קובייה תלת ממדית. למה? כי המטרה הייתה ליצור מעבר חלק, אסתטי אבל מעניין.
הסיבה היחידה לשבור את המבנה ולעשות דברים מטורפים ומשונים היא רק אם המצגת היא מצגת וידאו אותה אנו מציגים לפני, אחרי או במהלך ההרצאה לא ליווי קולי שלנו. אז אפשר לבחור באפקטים מטורפים, הכנסת תמונות וטקסטים בצורות משונות וכל טריק או תרגיל אחר שיעזור לנו למכור את המוצר שאנו מציעים (בין אן מדובר במוצר אמיתי או בידע שאנחנו מוכרים).
למרות שרציתי לסיים את סדרת הכתבות הזו בחלק הזה, יש לי עוד מספר דברים שהבטחתי ואיתן אחתום את הכתבה הבאה והאחרונה באמת והיא תעלה ביום שני (מתנה ממני עבורכם לחג).
מקווה לשמוע מכם על התנסויות עם כל מה שכתבתי עד כה. שאלות ניתן להשאיר כאן או לשלוח באימייל (מתחת לתמונה שלי, למעלה מימין ניתן למצוא קישור לכתיבה אלי).
