מחר אני לא אהיה פה, אז במקום העדכון של יום שני קבלתם עדכון מוקדם.
אנטוני רובינס הוא אחד מהמובילים בתחום האימון האישי. הוא מעביר הרצאות וסדנאות על פיתוח אישי, אחראי על כמה וכמה מהמוצלחות שבתוכניות השיפור העצמי המגיעות בצורה של קלטות/CD ו-DVD ועד היום, במשך עשרים שנים הוא עזר למעל ל-3 מיליון איש מרחבי העולם לשנות את חייהם ולשפר את עצמם.
אחת הנקודות המעניינות ביותר שהוא מדגיש שוב ושוב בכל התוכניות הלימודיות שהוא מעביר היא שאנשים לא מגיעים למצב של שינוי עד שמשהו מפריע להם, עד שמשהו מערער אותם. קל להבין על מה הוא מבסס את הרעיון. כמה פעמים השארנו את הבית מוזנח עד שפשוט לא יכולנו לסבול את זה יותר? כמה פעמים דחינו תשלום חשבונות עד הרגע בו סגרו את הספקת המים או החשמל? כמה פעמים דחינו שיחת טלפון עד לרגע האחרון כי ידענו שזה פשוט עכשיו או לעולם לא?
מאחר ויש אמת ברעיון הזה בואו נמשיך לבחון מה אומר טוני רובינס על שינוי וכיצד להביא עת עצמנו למצב בו נגרום לו בחיינו.
על מנת שנוכל להתקיים בשלום עם עצמנו, המוח שלנו חייב להיות שלם עם מה שקורה לנו וסביבנו. כדי לעשות את זה המוח מפתח המון מערכות הגנה שונות וניתן שתיים כדי להדגים את הסוגים השונים של ההגנות:
- מסנן המון מידע המגיע אלינו כדי שלא למוטט את מערכות העצבים שלנו (רק כדי לסבר את האוזן, החושים שלנו קולטים מעל ל-4 מיליון אותות וגירויים שונים בדקה, המוח שלנו מסנן וגורם לנו לעכל פחות מ-100,000 גירויים)
- במצבים של טראומות המוח מייצר מנגנוני הגנה הנועלים את הזכרון הטראומתי על מנת שנוכל להמשיך לתפקד
אלו דברים שהמוח שלנו עושה באופן עצמאי. על אלו נוספים דברים שהמודע שלנו עושה, דברים שאנחנו אומרים לעצמנו על מנת להרגיש טוב עם עצמנו. אנשים רבים המרגישים שלא בנוח עם הגוף שלהם מוצאים סיבות שלא להתחיל להתאמן (אני מתריע שאני לא עומד להכנס למצבים פסיכולוגיים קשים, למרות שברמה הבסיסית גם אלו יוצרים את הסיטואציה עליה אני מדבר כאן, רק בצורה חמורה יותר), הם אומרים לעצמם משפטים כמו: "אימון הוא דבר כואב", "אני לא כל כך שמן"ֿ וכמובן התירוץ המוכר ביותר "אני אתחיל מחר".
התירוצים האלו מונעים מאנשים לפעול ולעשות משהו לגבי המשקל שלהם (ושוב, אדגיש שמדובר באנשים שמרגישים שלא בנוח עם הגוף שלהם. יש אנשים שמנים ומאושרים… או לפחות יש אנשים שמנים הטוענים שהם מאושרים לא המקום שלי לומר אם זה נכון או לא, אתם צריכים להחליט לעצמכם). אלו אותם תירוצים שמונעים מאתנו לנקות את הבית, לעבור על החשבונות שלנו או להצליח בעסק. בגלל דימויים מהעבר ואמונות שונות שלנו, אנחנו מוצאים דרכים להסביר לעצמנו שזה בסדר שאנחנו לא פועלים, שאנחנו לא משנים דברים.
"הצביעו לדאג, כי שינוי הוא רע" הוא ציטוט שאני מאוד אוהב מתוך הסדרה "הדשא של השכן". בסדרה דאג ווילסון, מועמד לתפקיד במועצת העיר, מתחרה כנגד אחת הדמויות האחרות ומול הרעיונות שהיא מביאה לשינוי ושיפור העיר הוא מגיע עם הססמה שמוכרת לכולם וכמעט מנצח.
התחרות הקטנה הזו היא בדיוק התחרות שמתחוללת בתוכנו. אנחנו מרגישים צורך בשינוי, אנחנו רוצים לגדול ולצמוח ולהתפתח, אבל יש דאג ווילסון קטן בתוכנו שאומר "שינוי הוא רע" והרבה פעמים אנחנו מאמינים לו.
נכנס טוני רובינס לתמונה ואומר שמאחר ואנחנו יוצרים שינוי רק כאשר הדברים מערערים אותנו, למה לא לערער את עצמנו לבד? למה לחכות עד להתקפת הלב לפני שנשנה את הדרך בה אנחנו אוכלים? למה לחכות לקנסות לפני שנלם את הדו"ח?
טוני מציע שנגרום לעצמנו להרגיש רע, שנגרום לעצמנו להרגיש ששינוי הוא לא משהו שצריך לעשות אלא משהו שחייבים לעשות כדי להגיע למקום כלשהו.
בסדנה שלו הוא מציע לקחת נייר ולכתוב את חמשת האמונות שמונעות מאתנו להשתנות. הדברים שאנחנו אומרים לעצמנו כדי לא לעשות כלום.
לאחר מכן הוא מציע לכתוב מה הנזק שנגרם לנו. לא מה יקרה בעתיד אלא להתייחס לנזק הזה כאילו הוא מתרחש עכשיו (כי למעשה הוא מתרחש עכשיו, העובדה שלקנס לוקח זמן להגיע לא אומרת שלא שלחו אותו כבר והתקף הלב ההוא נמצא ממש מעבר לפינה אם תמשיכו לדחוס לדוף שלכם את כל הזבל שאתם אוכלים). השתמשו במילים חזקות, גרמו לעצמכם להרגיש לא בנוח, השתמשו בתאורים חזקים. השתמשו בכל דימוי שיגרום לכם להרגיש ממש רע וידחוף אתכם לשינוי.
כעת רשמו ארבעה חמישה אמונות חדשות שיעזרו לכם ליצור את השינוי. דברים שיעזרו לכם להתקדם והכי חשוב, השלב האחרון – צרו תכונית פעולה.
גם טוני רובינס, כמו מנחים רבים אחרים מדגיש את החשיבות של זיהוי הפעולה הבאה המיידית שאנחנו יכולים לקחת וחשוב לקחת אותה מייד.
לא לומר אוקי, וואללה, מחר בבוקר אני מצלצל לשלם את החשבונות אלא להרים את הטלפון עכשיו ולצלצל. אל תאמרו "אני מאוד אוהב לכתוב והנה, מחר אני אלך לקנות מחברת יפה ועטים חדשים ואתחיל לכתוב", לא! קחו חתיכת נייר עכשיו ותכתבו את השיר שלכם. מחר תקנו מחברת יפה ותעתיקו את השיר אבל הפסיקו עם התירוצים.
ערערו את עצמכם מידי יום, אתגרו את עצמכם ותנו לשינוי להתרחש.
תגובות
מאוד מעניינת הרשומה הזו ונושא העירעור העצמי. אנימאוד מאוד מזדהה עם זה. ציינת את ההצלחות של הנ"ל בפרסום "התורה" שלו.
אתה מצטט מירחון כלשהו או שמדובר במשהו שנוכחת לדעת מניסיון שלך או של מכרים שעובד?
שנית, יש סידי או ספרים שלו בארץ?
תודה
קוראת
חזרתי רק היום לתפקוד מלא אחרי העדרות ארוכה מהרגיל.
מה שהצגתי נובע מניסיון שלי. את הקלטות של רובינס אי אפשר להשיג בארץ למיטב ידיעתי, ניתן לרכוש אותם דרך האתר שלו.
לאתר ניתן להגיע מלחיצה על שמו של האיש בתחילת הרשומה.
תודה