מהדורה אחרונה – הבלוג

אני בבית עכשיו, אחרי שתים עשרה יום בלי מורטישיה ואמילי. זה היה קשה.
הנסיעה הייתה טובה והספקתי לבקר בכל המקומות החשובים לספר. בזכות הביקורים האלו חלקים שלמים בסיפור שוכתבו. צחי ואני ישבנו באחד הלילות וחשבנו על רעיונות גדולים יותר שיהוו מסגרת ומצאנו לא מעט רעיונות שבאזור 5 בבוקר של יום שני שעבר התגבשו לכדי סיפור שלם.
חזרתי לקצב של 3000 מילים ליום, שזה רחוק מהקצב שהיה לי בעבר של 10,000 מילים ליום אבל אין ספק שזהו שיפור יחסית לתקופה האחרונה וקצב שיאפשר לי לסיים את הגרסה הגסה הראשונה בתוך חודש עד חודשיים בהתאם להתנהלות פה.

מעבר לעבודה על הספר יצא לי לעבור על אחד הסיפורים של השתקפויות ואני מקווה שהפרויקט הזה יצא לדרך בתוך שבועיים.

אמילי מדהימה. ראיתי אותה במצלמת רשת(תודה לאלי האינטרנט) אז לא הופעתי מהשינוי בגודל שלה, אבל יש שינויים שהם פשוט מדהימים בהבעות הפנים שלה ובתנועות שלה, היא מתפתחת ומשתנה כל כך מהר.

היום הוא יום של חזרה הבייתה ולמעט קצת התרגשות בבוקר של מציאות מעצבנת במקצת אנחנו במצב די רגוע.
חוץ מהספר, ישבתי עם צחי על ניהול כספים והוא מצא לי דרך יעילה מאוד לעקוב אחרי הדברים. זה ידרוש קצת הכנות מוקדמות, אבל שמתי לעצמי את ה-1 לחודש בתור תאריך היעד להתחיל את הכל כך שיהיה לי זמן לאסוף את כל הנתונים הנדרשים.
מספרים זה משעמם לרוב, אבל כמו כל דבר על המק שלי גם זה הופך להיות כיף:-)

אמילי פה אוכלת את ה-זירו שלה ומסתכלת עלי.
כשהגעתי הבוקר, היא ישנה. זה נתן לי ולמורטישיה קצת זמן ביחד. מצאנו את אמילי במיטה ערה כשקמנו לבדוק מה קורה איתה והיא הסתכלה עלי ועלה לה חיוך ענק על הפנים והבור שנפער מהגעגועים התמלא לחלוטין ואפילו עלה על גדותיו.
היא מטפסת עלי עכשיו.
נראה לי שאסיים.

מקווה לספק עוד עדכונים בקרוב.