אוקי. בלי בולשיט.
החיים שלי מאז ומתמיד היינו עסוקים בלסבך אותי. אני לא זוכר תקופה רגועה אחת מאז שנולדתי ומאחר ואני זוכר את היום בו התחלתי ללכת, האמירה הזו די מדויקת.
במשך 4 השנים האחרונות השקעתי, יחד עם חברים טובים, את הזמן והמרץ אבל חשוב יותר את התקוות שלי בפרוייקט שהשנה התרומם לו לאוויר.
כמו כל סטראטאפ גם זה נמצא במצב ביניים מפחיד משהו בזמן שאנחנו ממתינים לסיבוב ההשקעה השני.
מה שגורם לטלטולים אינו המצב הרגשי שלי. אני מאמין במוצר שלנו, אני מאמין בחברה שלנו ואני יודע שההשקעה השנייה תכנס.
הבעיה היא שהבנק עובד על דברים שהוא יכול לראות וכדי להמשיך ולתפקד לקחנו כולנו על עצמנו גזירות שונות, בין היתר הורדת המשכורת לשכר די מגוחך.
לשמחתי יש לי מקום עבודה שאמור להחשף בקרוב ובו אני עוסק בכתיבה. הרבה כתיבה בנושאים שמעניינים אותי. אני מקבל כסף, לא מספיק, אבל סכום שיחד עם הסכום מהעבודה העיקרית יביא אותי למצב בו אני לא אמכור חלקי גוף. לפחות לא בחודשים הקרובים. האמת היא שההורים שלי הוא העוגן העיקרי ומי שעוזר לי להתמודד עם המצב הזה מבחינה רגשית וכלכלית. בנוסף, מורטישיה הולכת ומפתחת בתחום שלה מה שאמור להביא אותנו למצב בו לא נמכור את אמילי הקטנה למכרות המלח.
אני שמח שלא צריך למכור אותה, מכרות מלח נמצאים במקומות יבשים וחמים ואני גם ככה לא מתמודד עם החום ששורר כרגע בחוץ ובבבית.
טעות, בבית יותר מאשר בחוץ. אני מרגיש חנוק. אני לא יכול לפתוח את כל החלונות כי יש לנו חתולים והיצורים האלו נוטים להמלט ברגע שמאפשרים להם, מה שיעשה את מורטישיה עצובה. אז התקווה היחידה שלי להרגיש אי פעם אוויר קריר בתקופת הקיץ – אוויר שנמצא שם ממש מעבר לחלון הסגור – היא למצוא בית בו יהיה אפשר לפתוח חלונות.
הבית הזה הוא כנראה בית החלומות שלי הוא במרחק של זמן לא מוגדר ממני.
הלכתי לאיבוד.
ההשלכה הנוספת לכך שיש קיצוץ בעבודה הוא שיש לי יותר זמן חופשי. הבוס רוצה להיות הוגן ולאפשר לי להרוויח עוד כסף ולכן יש לי יום חופשי אותו חלקתי לשניים. פעמיים בשבוע אני אוסף את אמילי מהגן והיום היה היום הראשון האמיתי למעשה. לא רציתי לחזור לבית אז לקחתי אותה לקניון, קנינו בלונים, שחקנו בכל הרכבים והסוסים המכניים שמצאנו, אכלנו מלא שוקולד וגלידות ואז חזרנו הבייתה. היינו פה בערך רבע שעה לפני שאמילי החליטה שהגיעה הזמן לזרוק את הזבל (היא ראתה אותי ממלא שקית בלכלוך שמצאתי ברחבי הבית) והסיבה שהיא רוצה לזרוק זבל, מעבר לכך שהיא ילדה נקייה מאוד, היא שלא רחוק מפח הזבל הגדול נמצא גן ילדים.
כן זה לא הגייני במיוחד.
בגן יש נדנדות, אז שחקנו שם במשך זמן שהספיק לה להתעצבן ולרצות הבייתה.
בעוד שזה היה יום מהנה, אני מקווה שבשבועות הקרובים אני אמצא דרך בה אוכל לעבוד מהבית בזמן שהיא פה. זה עלול לא להיות קל וזה מפחיד אותי.
אתם מבינים, יש לי רעיון חדש שאני חייב להוציא לפועל. שני רעיונות למעשה… טוב ארבע, שני ספרים ושני רעיונות חדשים. אני זקוק לזמן כדי לכתוב אותם וכאשר יש לי זמן בלילה חם לי מידי ואני עייף מכדי להתחיל ולכתוב.
אולי אם החורף יגיע אני אתחיל לתפקד שוב. בחורף שעבר סיימתי לכתוב חצי מהספר שאני עובד עליו. אני צריך חודש של גשם והחיים שלי יהיו יפים שוב.
הילדה לא ישנה טוב בלילה. אני אנסה ללכת לישון בתקווה שהיא לא תעיר אותי. אני לא רוצה שמורטישיה תקום אליה בלילה כי היא עובדת בשעות מוקדמות וחוזרת מאוחר. מצד שני, אני יודע שאם אני ארדם אני לא אשמע את הילדה בוכה. אז אני נשאר ער.
השעה כמעט 3, אני חייב לישון אם אני רוצה לתפקד מחר.
יש כמה החלטות שקבלתי ביממה האחרונה.
אני תוהה אם אני אצליח לעמוד בהן.
דיווח בקרוב.
בינתיים, תוך כדי כתיבה, הבנתי שב-25 לחודש יש שני אירועים חשובים: אני מרצה בחנות החדשה של אידיגיטל ואנחנו חוגגים 150 תוכניות. זה היה ברור שהתאריך היחיד שהצלחתי להסגר עליו יהיה עמוס גם כן.
בהצלחה לי.
תגובות
בהצלחה לך. בהצלחה לכם.
רגע, מותק, אין לכם מזגן בבית? מניסיון אישי, מזגן הוא צורך חיוני מאין כמוהו לאדם שרוצה לעבוד בבית. משפיע באופן קיצוני על הפרודוקטיביות.
יש מזגן
הילדה משתעלת אז הוא לא מופעל כדי שהיא לא תצטנן עוד
פרסם תגובה