הסרטן לקח לנו גם אותה

כואב לי.
הייתי בטוח שהיא תצא מזה.
לא הספקתי להפגש איתה בתקופה האחרונה ועכשיו היא כבר לא פה.

פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך

סגור להשארת עקבות, אבל ניתן לפרסם תגובה.

תגובות

  • Morticia   ביום אוקטובר 15, 2008 בשעה 1:59 am

    אני לא מצליחה לחשוב על שום דבר אחר.

  • Kipod   ביום אוקטובר 15, 2008 בשעה 9:08 am

    אני לא מסוגל לישון, ולא רוצה להיות ער.

  • sickbar   ביום אוקטובר 15, 2008 בשעה 9:15 am

    נזכרתי איך פגשתי אותה כשהיא הייתה בת 13 או משהו כזה. יצור קטן וקופצני שפתאום הפך להיות חלק מהחיים שלי. היינו מדברים המון בטלפון ובתקופה שהתחלתי לצאת עם מורטישיה היא רצתה להיות בטוחה שאני יוצא עם מישהי שטובה לי והייתה מדברת איתי גם כשמורטישיה הייתה לידי ולא מרשה לי לנתק.

    זה דבילי ומטופש ומכעיס ואני עובר מצחוק לבכי ואני חושב על אסף ואין לי מושג מה עובר עליו ואני רוצה לעזור לו ואני יודע שאין לי שום דבר שאני באמת יכול לעשות.

  • טל גלילי   ביום אוקטובר 15, 2008 בשעה 3:59 pm

    ליבי איתך ידידי, אני מצר את כאבך.

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*