אחרי כמעט שבוע של אימון בצורת הליכה לילית הגעתי לנקודת השבירה הראשונה.
יהיו עוד כאלו בדרך אבל את זו של היום נצחתי.
זה לא משנה אם זו הליכה, או דיאטה, החלטה להיות עם הילדים או "באמת להשקיע בלימודים בסמסטר הזה" – כל אחד מאתנו יתקל בנקודת שבירה.
הזמן הוא אחרי כמה ימים בהם דברים קורים כפי שרציתם ונראה שאתם בכיוון הנכון. דווקא עכשיו מתגנבת לה עייפות ואתם אומרים לעצמכם "התקדמתי כל כך יפה במשך שבוע שלם, אני יכול לוותר לעצמי".
זו הנקודה בה אסור לוותר. אם תוותרו עכשיו יהיה לכם קל עוד יותר לוותר מחר ולאחר מכן להפסיק לחלוטין את מה שתכננתם.
המוח שלנו משרת את המטרות שאנחנו מציבים לו והוא מאוד חכם בדרך בה הוא עושה את זה. אנחנו אף פעם לא נגיד לעצמנו "נו, עשינו מספיק אין טעם להמשיך" לא. המוח יחמיא לנו, יאמר לנו כמה מגיעה לנו הפסקה קצרה מהלימודים או רק ממתק קטן אחד. אחרי הכל מגיע לנו פרס על הדבקות במטרה.
חזרתי מהליכה עכשיו. הגעתי הבייתה בעשר בלילה, אחרי יום עבודה ארוך ונסיעה של שלוש שעות לשם וחזרה. כשנחתתי בסלון אמרתי לעצמי שאין טעם לצאת היום. "אני ממש עייף, כמעט נרדמתי על ההגה" המוח שלי הזין אותי בתמונות נפלאות של כל מה שמגיע לי כי עשיתי כל כך הרבה. הוא אמר לי שברור לו שמחר אני מייד אזנק ואחזור ללכת ולכן היום מותר לי לנוח.
אז בלי מוטיבציה נכנסתי לבגדי האימון ויצאתי החוצה.
אני שמח שעשיתי את זה. אני מרגיש גאווה הרבה יותר גדולה בעצמי עכשיו.
אולי מגיע לי לנוח ואולי יכולתי להפסיק ולחזור מחר לפעילות, אבל זה לא הזמן לבחון את העניין.
תנו לעצמכם חודש שלם לדבוק במטרה שלכם. אחרי החודש הזה תנו לעצמכם פרס אמיתי. אל תעשו קיצורי דרך ותמשיכו למרות ובכלל שכואב ולא נעים. זה מאבק והאויב שלכם מכיר את כל הנקודות ויודע איך ללחוץ ומתי.
אם תדחפו קדימה בדיוק בנקודת השבירה הזו תגלו שיש לכם הרבה יותר אנרגיה פתאום. הסיבה היא שעשיתם יותר ממש שציפיתם וזה תמיד נעים לדעת.
תרשו לעצמכם לדחוף בדיוק ברגע בו אתם רוצים לוותר ואני מבטיח לכם שתגיעו למרחקים ארוכים הרבה יותר.
תגובות
ברכות על ההחלטה. כל כך קשה לצאת להתאמן בערב אחרי יום מטורף בחוץ. הגוף מתחנן למוח שימצא עבורו איזו סיבה מניחה את הדעת לרביצה, וכל כך קשה לעשות את זה, ולא לוותר.
מיכאל, שבכל בוקר ב 05:00 נאבק עם עצמו כדי לצאת לרוץ לפני העבודה.
אתה אמיץ ממני. לא חושב שהייתי מסוגל לקום בבוקר בשביל זה.
פרסם תגובה