באחד הלילות השבוע שוחחתי בטלפון עם חבר יקר ודברנו על הדברים שאני עובר בשבועות האחרונים. נקודה אחת עלתה בהקשר לעובדה שבניגוד לעבר אני מתרכז עכשיו בפרויקט אחד בכל פעם. כשאני מדבר על פרויקטים אני מבדיל אותם מהעבודה השוטפת שמכניסה משכורת ובה יש לי שליטה מועטת במספר הדברים שיש להשלים.
בחירת הפרויקט הראשון והתווית התכנית לשנה הקרובה התחשבה במספר גורמים. כמה זמן ייקח לי לסיים כל פרויקט? איזו מידה של מחויבות הפוריקט ידרוש? עד כמה הפרויקט הזה יתרום לעתיד שלי? בחירת קידום האתר של מופע המק נבעה מכך שידעתי שאני יכול לסיים את מה שאני רוצה עד למרץ. ידעתי שבמרץ יתפנה לי יותר זמן לו אזדקק כדי לסיים את הפרויקט השני שעמד על הפרק – כתיבת ספר חדש. כתיבת הספר גם תדרוש כמה חודשים וגם זמן רב יותר בכל אחד מהחודשים האלו. לגבי השאלה השלישית, שני הפרויקטים בהחלט תורמים לתוכניות שלי לעתיד.
פרויקטים אחרים שרשומים לי נדחו כי הם דרשו זמן רב מידי או כי לא הייתי בטוח מה התרומה שלהם לזמן הקרוב ולטווח הרחוק. אז נכון לרגע זה יש לי רשימה של 5 פרויקטים שד סוף השנה אני מתכנן לסיים, אחד אחרי השני כשאני נותן אל כל תשומת הלב הנדרשת לכל פרויקט. כי מגיע לו.
אלא שכאן מופיעה הבעיה או הנקודה עליה כתבתי בתחילת הפוסט.
במיוחד עבורי, שרגיל לעשות כמה דברים בו זמנית (ובוודאי לאחרים מסיבות שונות) עבודה על פרויקט אחד בכל פעם מביאה גם שלווה וגם תסכול. עולים לי רעיונות לדברים שאני רוצה לעשות בפרויקט הבא, תמונות של איך הדברים צריכים להיות, המבנה של הספר, העיצוב שלו, סדר הפרקים. בנוסף התרגשות מאוד גדולה ודחף להתחיל כבר לעשות את זה.
איך בכל זאת ממשיכים על פי התוכנית ולא משנים כיוון? כמו שכתבתי בפוסט מוקדם יותר אני משתמש באנרגיה הזו, בהתרגשות הזו כדי לדחוף את הפרויקט הנוכחי. ככל שאסיים את קידום האתר מהר יותר כך אוכל להתחיל ולעבוד על הספר. כמובן שאני גם ממשיך לכתוב את הרעיונות במקום המתאים כך שלא ילכו לאיבוד ומידי פעם, סתם שיש לי זמן אני גם מרשה לעצמי לחשוב על הפרויקט הבא בצורה עמוקה יותר. אני לא מתחיל לכתוב, אני לא עושה שום דבר פעיל פיזית אבל אני בהחלט ממשיך לפתח אותו. אני נותן לו להתבשל. אני שוקל דברים שאני רוצה להכניס ואז מחליט אם לשכוח מהם לחלוטין, לרשום אותו בתור רעיון אפשרי או שאני יודע שאני בטוח אשתמש בהם.
כמו ארוחות טובות רבות, בישול על אש קטנה לאורך זמן מאפשר למזון להתבשל כמו שצריך ולטעמים השונים להתערבב ולהבנות. כך גם הדחייה המודעת הזו של הפרויקט ועמידה בלוח הזמנים שקבעתי מאפשרת לי להגיע לפרויקט הבא כשאני יודע לפחות מה אני רוצה לעשות ודברים רבים שהייתי מתחיל ושורף עליהם זמן ומרגיש לחוץ בגלל זה, נפתרים כבר עכשיו.
ובכל זאת, מה אם מגיע הרעיון המבריק הבא שאני יודע שאני חייב לעשות עכשיו?
אני יצרתי את לוח הזמנים. אני מתעקש לעמוד בו בגלל שאני יודע באיזו מהירות אני עלול להבלע בתוך עשרות פעולות ולא להשאיר זמן לעצמי ולמשפחה שלי. אבל מאחר ואני יצרתי אותו אני יכול להחליט שאכן, הרעיון החדש שווה את העלות של דחיית הפרויקט הנוכחי (וכל שאר הפרויקטים אחריו). אני יכול גם להחליט שהנה, תוך שבועיים אני מסיים את מה שהצבתי לעצמי ואני יכול להתמקד אז ברעיון החדש. אף אחד הרי לא יגיד לי מה לעשות, יכעס עלי או יצליף בי. בשורה התחתונה מה שחשוב הוא להרגיש בנוח עם הפעולות שאנחנו מבצעים. אני ממליץ לכם לנסות את מה שכתבתי כאן ותראו איך אתם מתפתחים, אילו דברים משתנים בדרך בה אתם מתנהלים.
אני כמובן, אשמח לקרוא את מה שיש לכם בראש.
תשאירו הודעה, דיון יעשה טוב לכם ולי.
תגובות
רק רציתי לחזק את דבריך ולהגיד שזמן משפחה זה חשוב P:
הזכרתי לי את כל הדברים שרציתי לעשות ורק נשארו רשומים בפנקסים :/
פרסם תגובה