לחצו על התמונה להגדלה, כדי להבין איך בונים שורה
השורה היא מעל לכל – המשחק
בייבי אמילי מריצה שורות כבר שנתיים כמעט, ולא תמיד ברורה לנו מה המטרה. אבל מה שכן ברור לנו מעל לכל ספק שמדובר במשחק/אתגר שהיא יצרה לעצמה. השורות שהיא מריצה היום מורכבות יותר, וארוכות יותר מאלו שבנתה בעבר. בהתחלה היו אלו רק בובות, או רק קרקרים, אבל היום היא יכולה לקחת שמיכה, בובות ענקיות (הן גדולות ממנה) ועוד מגוון צעצועים, ציורים, עוגיות, וחתיכות פלסטיק.
לפעמים השורה בנויה מחפצים המוצמדים זה לצד זה. בזמנים אחרים היא תניח את החפצים כך שהם נוגעים "ראש" ל"רגל". יהיו פעמים בהם היא תכעס שחסרים לה פריטים בשורה ותדרוש מאתנו להדפיס לה עוד ציורים מאוד מסויימים כדי להוסיף לשורה. השגעון האחרון הוא תמונות של נסיכות עוגות*, למרות שנסיכות זה רק טרנד חולף. באותה המידה היא רוצה עוגות של דורה, של ג'ק מ"הסיוט שאחרי חג המולד" או עוגות חפצים.
*מדובר בעוגות שנאפו עם דמות כלשהי עליהן, או (ברוב המקרים) עודה שנאפתה עם דמות מרציפן תלת ממדית של אותה הדמות. הדרישות הן מאוד מדוייקות: "נסיכה יושבת עוגה", "ג'ק עם סאלי וזירו על עוגה", "בל נצנצים עוגה שקורצת בעין ימין". תאמינו לי, אתם רוצים לאתר את התמונה הזו בדיוק אחרת חייכם בסכנה.
עד כמה השורה חשובה – קדושת החוקים
הקדושה של השורה נשמרת במספר רמות. אחת מהו היא בכלים המרכיבים אותה. נסו להכניס אתם חפץ כלשהו שבייבי אמילי עשתה לו נידוי. יש היגיון ברור (לה) מה מותר ומה אסור להוסיף לשורה. החוקים הם מדוקדקים וחריגה מהם הורסת את השורה. גם הזזת השורה כמכלול מהמקום בו היא נבנתה היא אסורה. זה אולי החוק העליון של השורה.
השורה אינה דבר שניתן לפזר סתם כך. יש קדושה המלווה את השורה לא רק ברמת הפרט אלא ברמת המכלול. כאשר השורה נבנית אסור להפריע לבייבי אמילי. המחשבה על פירוק השורה יכולה לעלות לכם באצבע. אסור להזיז את השורה ואם היא נבנתה על שולחן האוכל, אף אחד לא יניח צלחות באזור הזה ואנחנו כולנו נצטמצם לפינת השולחן. היצירה היא הדבר החשוב ביותר, יש להביט בה (וגם זה אסור לפעמים).
החוקים של השורה משתנים בכל פעם, אבל הם תמיד ברורים לאמילי והיא תביט בבכם בזלזול אם תנסו להציע לה חפץ שנראה לכם ברור שהוא שייך.
לבנות את השורה מדברים שונים – גיוון
כמו שציינתי, בייבי אמילי נהנית לקחת חפצים שונים לבניית השורה. אלו יכולות להיות הבובות שלה, אבל באותה המידה אלו יכולים להיות כלים, קרקרים, שקיות, חתיכות פלסטיק, תמונות שהדפסנו לה והייתה פעם אחת שהיא יצרה שורה כשהחתול שלנו הוא אחד מהמרכיבים וכעסה שהוא זז. הייתה תקופה בה בזמן שהייתה מייצרת את השורה, הייתה בייבי אמילי משמיעה קולות שגרמו לאחיה של הבייביסיטר לומר שהיא נשמעת כאילו המעבד שלה מתחמם והמאווררים נכנסו לפעילות יתר.
הגיוון הוא שמאפשר למשחק הזה להמשיך להיות מעניין. מעט מאוד פעמים היא תחזור לייצר בדיוק את אותה השורה מאותם החפצים. גם אם אם מדובר בדפים שהדפסנו עליהם, התמונות שהודפסו יהיו שונות. כשמדובר באוכל המצב עוד יותר מורכב. היא יכולה לקחת קרקרים שונים, לקחת קטשופ וליצור דוגמאות שונות האחת מהשנייה ולסדר את הקרקרים בסדר שיש לו היגיון (עבורה). אחד הדברים שנותרים קבועים הוא השימוש בצלחת עם קרקר אחד עליה כנקודת ההתחלה של השורה.
לבנות את השורה במקומות שונים – אתגר
המיקום של השורה הוא בעל חשיבות. יש מקומות שחוזרים על עצמם: שטח הרצפה הצר בין הטלוויזיה לסלון, שולחן האוכל, המסדרון שמוביל מהחדר שלה לחדר שלנו והרצפה מהמסדרון ועד לצד של אשתי במיטה. המקומות שחוזרים הם מהנים וזוכים לשורות שונות ומשונות מידי יום כמעט. אבל, מה שמעניין אותה באמת הם המקומות בהם נראה שקשה לייצר שורות.
הניסיון שהדליק לי מנורה לגבי חשיבות האתגר במשחק היה זה בו הספה הפכה להיות שטח המשחק. בייבי אמילי בחרה בקפידה אופיינית את התמונות שהיו המרכיבים של השורה החדשה והחלה להניח אותם על כריות הספה. היה פה אתגר לא קטן להציב את הדפים בצורה כזו שלא יפלו ושישארו ישרים גם כאשר הם מכסים על אזורי המרווח בין כרית לכרית. כאשר העזתי להזיז תמונה (בלי כוונה, אני יודע שהשורה קדושה, פשוט נשענתי לאחור), בקע כל בכי קורע לב מגרונה. ניסיתי להבין למה היא בוכה. הרי כבר הרסתי לה שורות בעבר (בלי כוונה, בלי כוונה) והיא רק צעקה עלי. בין יבבה ליבבה היא הסבירה לי ש"פה עוד לא עשיתי". זה היה שטח בתולי, זה היה אתגר שלא נוסה קודם לכן. היו השלכות להצלחה שלה להקים שורה בסביבה לא יציבה ולראות שהשורה מחזיקה מעמד.
להריץ שורות זה לא סתם משחק
כמעצבי משחקים, אנחנו צריכים לחשוב על כל אחת מהנקודות האלו. אנחנו רוצים ליצור משחק בו יש חוקים ברורים שמי שמבין אותם יכול להסביר בקלות ולהקיש משם הלאה על אפשרויות נוספות.
באותו הזמן, אנחנו לא רוצים חוקים שמונעים גיוון. משחק שנשאר ללא שינוי בכלל לאורך זמן הוא משחק שלא יחזרו אליו. נכון, סולמות ונחשים הוא אותו המשחק בדיוק וכך גם שחמט, אבל שם הגיוון מגיע מכיוון אחר – באקראיות של האירועים המתרחשים, או באפשרויות התנועה המרובות.
האתגר הוא החשוב ביותר. לא משנה כמה מגוון המשחק ועד כמה החוקים שלו טובים. משחק הוא דרמה ואם אין דרמה (קטנה ככל שתהייה) המשחק יהפוך למשעמם מהר מאוד ויאבד את השחקנים. יכול להיות שהאתגר יחזיק אותם שעה או שעתיים או אפילו יום, אבל אנחנו רוצים ליצור אתגרים שיגרמו להם לחזור שום ושוב, לנסות דברים שלא ניסו קודם ולבחון אין החוקים והמגוון עובדים בסיטואציות שונות.
כמעצבי משחקים אנחנו חייבים להיות קשובים לעולם סביבנו – לאנשים שעומדים לשחק במשחקים שלנו ולבחון לא רק באילו משחקים הם משחקים אלא גם באילו לא-משחקים הם משחקים וכיצד הם מתנהגים.
פרסם תגובה