בשבועיים האחרונים התרכזנו במאמץ העל של מציאת בית חדש לשכור, חוזים, חתימה והתארגנות למעבר. אני שמח להודיע שאת הרוב עברנו ובעוד כשבוע, אחרי שנים (יותר מידי שנים) בדירה הישנה והקטנה הזו, אנחנו עוברים. לא אטריח את הקוראים שהחלטו להתעניין בקטע הזה בכל ההרפתקאות שעברנו בבית בו אנחנו נמצאים עכשיו, רק אציין שזה כלל בעיקר נזילות מהשכנים שלנו בקומה העליונה ושלאחר כל השנים האלו ברור שאין עם מי לדבר. אז אנחנו עוברים. אנחנו עוברים כי הבית הזה, עבורי, הוא מקום עם זכרונות לא טובים (זה הבית של סבתא שלי אז אני מדבר על זכרונות ילדות). למרות שפה גדלנו את הילדה בשלוש השנים האחרונות, הבית הזה הוא עדיין מקום שאני רוצה להתרחק ממנו. אני מעדיף לסיים את העניין בזה ולהמשיך הלאה.
כעת מתחיל השלב הבא. הבית החדש נעים יותר ונמצא במרכז, מה שאומר שאנחנו קרובים יותר לחברים ולאחי. עם הלו"ז העמוס שלי אני לא בטוח כמה זמן יהיה לי לראות חברים, אבל עכשיו שזו נסיעה של עשר דקות ולא התארגנות של שעה אני בטוח שנראה אותם יותר מבעבר.
כמובן שכל המעבר דורש גם מיון יסודי בבית. בשנים האחרונות זרקתי המון דברים, אבל מסתבר שהצלחנו למצוא עוד שלושה ארגזים של זבל ויש עוד דברים לסדר. הכל היה יכול להיות חלק ומרגש יותר אם החתולה שלנו לא הייתה מחליטה להעלם. כשעברנו לדירה הזו, היסטריה החליטה לברוח למשך שבוע, עכשיו, יום לפני שהתחלנו להתארגן למעבר, פאניקה החליטה שתורה לעשות את הטריק הזה. אנחנו מחפשים אותה כל יום, ומורטישיה (אשתי) כמעט לא ישנה (שזה לא חדש, נראה שתמיד יש משהו שמונע ממנה לישון) ובאופן כללי הכל מעצבן בתחום הזה. אני רוצה למצוא אותה כבר ולעבור. אני חייב להשאיר את הבית הזה ואת כל התקיעות שיש בו ולעבור הלאה.
זהו, לא קוהרנטי במיוחד אבל רציתי לחלוק. אני תולה הרבה תקוות במעבר הזה. כדאי מאוד שדברים יתגשמו.
פרסם תגובה