האח הקטן הסתובב לי בידיים כבר די הרבה זמן, אבל רק עכשיו כשיצא בהוצאת גרף החלטתי לקחת אותו בידיים ולקרוא אותו. זה לא הספר הטוב ביותר שקראתי בחיי, אבל אין ספק שהוא אחד החשובים שקראתי ולכן גם אתם צריכים לקרוא אותו.
קורי דוקטורוב עשה לעצמו שם של יוצר שחי את התקופה החדשה בה אנו חיים. הוא לא רק מטיף לתרבות השיתוף ושימוש ברישיון Creative Commons אלא שהוא גם חי את הרעיון. כל ספריו עד היום יצאו ברישיון שיתוף והוא אפשר לאנשים להוריד את הספרים בהרבה מאוד פורמטים, להפיץ אותם הלאה וכל זאת מבלי לבקש תשלום. מי שרצה יכול היה גם לשלם, אבל רק אם באמת רציתם. מעבר לכתיבת הספרים, קורי גם כותב באחד האתרים הפופולאריים ביותר בקרב חובבי טכנולוגיה ותרבות רשת – Boing Boing.
אני לא מחבב את קורי דוקטורוב, וחלק מהכתבות שלו נקראות לרוב כמו הטפה. אני שונא מטיפים מכל סוג, גם אם בבסיס אני מסכים איתם. קיצוניות לא עזרה אף פעם לאף אחד אבל היא כן גרמה לנזק. יחד עם זאת על הספר "האח הקטן" לא רציתי לוותר, אפילו רכשתי אותו בצורת אודיובוק והורדתי אותו בשני פורמטים. אבל לא נגעתי בו. בכל פעם שהתחלתי לקרוא התעצבנתי. ובכל זאת כשקבלתי את הספר לסקירה החלטתי להתגבר על ההתנגדות הטבעית שיש לי לאיש ולקרוא את היצירה עצמה. אני שמח שעשיתי את זה
חשוב להבין שני דברים כשקוראים את הספר. הראשון, ואולי החשוב ביותר, מדובר במאניפסט של דוקטורוב לחיים בתקופה שלנו ולאן אנחנו עלולים להוביל את עצמינו בכל הקשור להשגחה או נכון יותר לומר ריגול בלתי פוסק של הממשלה על חיינו. הדבר השני, בחלק מהזמן הדמויות לא עונות לקווי המתאר הבסיסיים שקורי יצר וזה נובע מהעובדה שמדובר במאניפסט. ובכל זאת דוקטורוב הצליח לגרום לי לשבת ולקרוא את המאניפסט שלו ואף ליהנות ממנו.
אני אמנע מלספר לכם את סיפור העלילה הכללי אותו תוכלו למצוא די בקלות במספר אתרים ברשת ואתרכז במסר – כולנו צריכים לקחת יותר אחריות על הדרך בה הממשלות היום מנהלות את חיינו ובדרך בה הממשלות משתמשות בתירוצים שונים כדי להרחיב את השליטה שלהם על כל אספקט בחיינו. בארץ ראינו בשנה אחת את האיום לחופש שלנו בדמות חוק הצנזורה על האינטרנט ובדמות חוק המאגר הביומטרי. שני החוקים האלו לא מתו ואת שניהם אנחנו עוד נראה חוזרים בשלב מסוים והם יגרמו לנו נזק. אני ממליץ שתקראו את הספר "האח הקטן" כדי שתבינו לאן דברים עלולים להגיע.
זהו לא סיפור בדיוני אלא חזון שעלול להפוך למציאות אם לא נלחם בו.
האחריות היא שלנו.
תגובות
היי זיו. אני מצטרף להמלצה שלך. מה שאותי הפחיד מלבד השליטה של הממשלות על כל אספקט בחיינו היא העובדה שיש כאלה פערים טכנולוגיים בין הגילאים שהולכים וגדלים. ואנחנו בני ה 30+ עומדים על הצומת.
מה שמעניין אותי בדיוק במה שאתה אומר הוא מה יקרה בהמשך.
האם אנחנו נהייה דור שימשיך לאמץ טכנולוגיות בצורה קלה יותר? או שיהיה שלב בו אנחנו "נבהל" ונספיק לאמץ את מה שחדש ולא נרצה להתקדם הלאה.
טרקבאקים
[...] זיו קיטרו ממליץ, בלי להתלהב יותר מדי על ידי גלעד סרי-לוי, בתאריך 21 ביוני 2010 ב- 8:26, תחת מדע בדיוני. אין תגובות עדיין פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL. « וובזולות גורגנזולות, בלשים כזבים ובתי משפט – טור ליום ששי [...]
פרסם תגובה