לפני כמה שנים, בבלוג רחוק רחוק, יצא לי לכתוב פוסטים בשעות הקטנות של הלילה על דברים שעברו לי בראש בהשפעת מוסיקה או דברים אחרים. אהבתי את הפוסטים האלו, היה בהם משהו גולמי שחסר לי קצת היום. בגל .מקרה, לענייננו.
אני תוהה מאימה להתחיל. אני מרגיש שאני צריך לסכם שנים של אירועים, אבל זה לא נכון. הקוראים שהיו לי אז כנראה לא קוראים את הבלוג הזה וגם אם כן זה לא שהיה קשה לעקוב אחרי המעשים שלי. למרות התנגדות פנימית לכל אחד מהפלטפורמות השונות אימצתי אותן בכל המרץ – טוויטר, פייסבוק, יוטיוב, מה שלא יהיה, אני שם ואני לא מפסיק לזהם את האינטרנט בנוכחות שלי. ברור לי שהחרא שאני מייצר הוא לא פחות או יותר חרא ממה שאחרים מייצרים ומזהמים איתו את הסביבה. אני רק מקווה שאיכשהו החרא שאני מייצר דומה יותר לחומר זיבול ושמתוך כל מה שאני מפזר בכל מקום יצמח משהו מעניין.
אני מוצא את עצמי קבור תחת ארבע או חמש עבודות שונות. אני תוהה אם לא עדיף לרדת מהכל ולהתרכז בעבודה אחת. התשובה המיידעת לזה היא שאני אוהב את מה שאני עושה, ובעיקר צריך את הכסף שאני מכניס. הייתי שמח לעבוד פחות, למעשה כרגע אני במצב בו אני עובד כל הזמן אבל לא מצליח להתרומם כלכלית. יש הרבה עבודות שאני עושה בעיקר כדי לצוף. יש גם פרויקטים בהם אני מעורב בתקווה שזה יהפוך למשהו שבסופו של דבר יחייב תוצאות שיאפשרו לי לנוח. בינתיים, כמו הרבה מהחברים שלי, אני לא מפסיק לעבוד ולא נראה שאני יכול להרשות לעצמי חופש בשנים הקרובות.
מה שמשמח ועוזר לי להמשיך זה שמה שאני עושה זה משהו שכיף לי לעשות. אני כותב, שזה כנראה הדבר החשוב לי ביותר. כל החיים שלי רציתי להתפרנס מכתיבה. אני לא יכול לומר שיש הרבה פרנסה בעניין אבל מישהו מוכן לשלם לי על הדברים שאני עושה וזה נחמד. אחד מהדברים שאני כותב הוא ספר, בערך, וזה תמיד מלחיץ אותי. בכל פעם שאני נכנס לפרויקט גדול אני מנסה שלא לחשוב על כישלון חרוץ ומוחלט של מה שאני עושה וקשה לי מאוד להתנער מזה. בינתיים בכל פעם שנכנסתי בכל הכוח לפרויקט מסוים צלחתי אותו והתגובות היו לא רעות, אבל לא הצלחתי למצוא את הפריצה הגדולה. אולי אני חולם ואין פריצה גדולה באמת אלא שכבות על גבי שכבות שלבסוף הופכות להיות מבנה. יש סיכוי שבעוד כמה שנים יהיה לי משהו מדהים ביד, אבל אני לא יכול לראות את זה כי אני נמצא בקומת הקרקע, מתעסק עם יצירת לבנים. אני מתחיל ללכת לאיבוד במטאפורה הזו ומרגיש שבניתי מבוך במקום בניין.
נהדר. האפליקציה התרסקה ולקחה איתה עוד שתי פסקאות. לא נורא הן עסקו בעיקר בתלונות. יחד עם זאת כבר כתבתי הרבה ואין לי כוח להרחיב עוד. אני אשמור את ההתלהבות המחודשת מכתיבה בבלוג לדברים אחרים. בינתיים הנה הפרק העדכני של המופע. תהנו.
פרסם תגובה